לגעת בכאב

"לא ידענו שזאת שנת השמיטה שלנו

לא ידענו שזאת שנת המיתה שלנו"...

 שירים שכתבה דפני אסף, חברתי הטובה, לבתה דורון שהלכה לעולמה בהיותה בת 18 וחצי וחיילת.  

מילים שמאפשרות למי שלא חווה אובדן נורא כזה, להבין ולו במקצת, את עצמת הכאב והגעגוע.

שנת המיתה שלנו

נִדְמֶה שֶכּלָּם הִתְפַּזְּרוּ וְאֲנַחְנוּ שָכַחְנוּ לָלֶכֶת.
בְּכָל מָקוֹם עָבְרָה צִפּוֹר בּוֹעֶרֶת.
מפסָדִים וַעֲנִיִּים, עָמַדְנוּ בַּחֹשֶך מוּל תְּהוֹם,
הָיָה קָשֶה לָנוּ לִנְשֹם.
בָּאַוִּיר הִתְעוֹפְפוּ נוֹצוֹת,
גַּעֲגוּעִים חִפְּשּוּ אֶת קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת.
לֹא יָדַענוּ שֶזּוֹ שְנַת הַשְּמִיטָה שֶלָּנוּ
לֹא הֵבַנּוּ שֵזּוֹ שְנַת הַמִיתָה שֶלָּנוּ.



חיים מקולפים

לִכאוֹרָה הַכֹּל פָּשוּט,
רָגִיל בִּרְגִילִים.
חַיִים שֶנִּגְמָרִים.
הָיְתָה יַלְדָּה
קְטַנַּת צָמוֹת
ילדה יפה
יַלְדַּת אֶינֶנָּהּ עוֹד.
        
יָמַיִךְ שֶחָלְפוּ,
תּלוּיִּים על סַף דַּלִתִּי,
לוֹקְחִים אִתָּךְ אוֹתִי
כּל בֹּקֶר, מחכה אני
יָמַיִךְ שֶחָלְפוּ,
תּלוּיִּים על סַף דַּלִתִּי,
לוֹקְחִים אִתָּךְ אוֹתִי
כּל בֹּקֶר, אני אני שֶתִּתְלַבְּשִי.

וְלִכְאוֹרָה הכֹל פָּשוּט,
פָשוּט שֶבִּפְּשוּטִים
כְּאִלּוּ לֹא
הָיָה פֹּה חֹרֶף.
כְּאִילוּ לֹא
יָרַד לִבִּי לַמַּרְתְפִים.

יָמַיִךְ שֶחָלְפוּ,
תּלוּיִּים על סַף דַּלִתִּי,
לוֹקְחִים אִתָּךְ אוֹתִי

כּל בֹּקֶר, אני מחכה שתתלבשי.



פְּיֵיטָה

וְאַחֲרֵי שֶחָזַרְנוּ הַבַּיִתָּה, הִתְחַלְתְּ לָמוּת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
וְצַעַר גָּדוֹל לָפַת אוֹתִי, עַל שֶלֹּא הָיִיתִי שָם בַּזְּמַן שֶהוֹרִידוּ אוֹתָךְ מֵהַצְּלָב.
עַכְשָיו אֲנִּי רוֹצָה לַחֲזֹר לְאָחוֹר.
לְהַנִיחַ אוֹתַךְ אֶצְלִי.
לִהִצָּמֵד לַמַּדִּים הַסְּפוּגִים, לַחָקִי וְלַכְּאֵבִים.
לְהוֹצִיא מִמֵּךְ אֶת הַמַּסְמֵרִים,
לְנַגֵּב אֶת הַדָּם, לְהוֹרִיד אֶת כֶּתֶר הַקּוֹצִּים,
לְהַרְגִּיש אֶת גּוּפֵךְ הַשָּמוּט הַכָּנוּעַ,
לִכְרֹעַ אֶלַּיִךְ בִּכְפִיפָה רְחוּמָה,
לִשְמֹעַ אִוְשַת חַיִּים אַחֲרוֹנָה,
לְהַבִּיט בְּפָנַיִך הַזַּכּוֹת, הַנחוֹת, לְהִפָּרֵד מִמֵּךְ לְשָלוֹם,
לָחוּש אֶת מְלֹא הָרַחֲמִים, רֶגַע לִפְנֵי שֶאֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי אֶת הַדּין,
רֶגַע לִפנֵי שֶאֲנִי אוֹמֶרֶת: "הִיא הָיְתָה יַלְדָּה מַקְסִימָה".



אֵ י נֶ נּ הּ

נָכוֹן שֶהָיִיתְ כּאן?
בָּאתְ לִשְפֹּך עֲנָנִים עַל הַיָּם שֶהִזְדַּקֵּן,
לִרְאוֹת שֶהַסַּרְטָנִים רָצִים לַצַּד,
אז נָכוֹן שֶהָיִיתְ כּאן
נְבוֹכָה וּשְקֵטָה, בָּאת כּאִלּוּ אַתְּ יֶשְנָהּ.
רָצִיתְ לִרְאוֹת אוֹתי שְלֵמָה,
אֲבַל הַמָּוֶת שֶלָּךְ,
הוֹצִיא אוֹתִי מֵהַשּוּרָה.

אַת יוֹדַעַת, לְהַפְסִיק שִיר בְּאֶמְצַע,
זֶה לִפְצֹע בְּמִלִּים.
לְהִיכָּנֵס לְרוֹמַן עִם הַמָּוֶת, בְּלִי לוּחַ זְמַנִּים,
זֹאת הֲפָרַת אֱמוּנִים.

הַיֹפי שֶהָלַךְ אִתָּךְ כָּל כָּך כּוֹאֵב,
שֶהַכְּאֵב הוֹפֵך לְיֹפִי,
לִפְעָמִים.
נִמְסָך לְתוֹך הַחֲלָלִים.

יֵש מִלִּים שֶמּוֹרִידוֹת אוֹתִי עַל הַבִִּרכַּיִם,
שֶהָלְכוּ לְעוֹלָמָן, אוֹ נִכְתְּבוּ עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם.

נָכוֹן שֶהָיִיתְ כּאן?
חָזַרְתְּ בְּרִפְרוּף.
בָּאת לְאֱסוֹף כְּאבִים אַחֲרוֹנִים.
אֲבָל הַמָּוֶת שֶלָּךְ כְּבָר הִכָּה שֳרָשִים.
בָּאֲגָם הַמַּר שֶלַךְ נָחִים עַכְשָיו פְּרָגִים.



ש י ג ר ה

בְּתוֹךְ מַעֲטָפָה
אֲנִי שוֹלַחַת לָךְ תְּפִלָּה
עִם מִלִּים שֶקָּמוֹת בַּלֵּילוֹת.

בַּבֹּקֶר אֲנִי מוֹרִידָה פְּתָקִים
שֶנִּתְלוּ עַל מַשְקוֹפֵי נַפְשִי.
מְבַקֶּשֶת רַחֲמִים עַל עַצְמִי
וְיוֹצֵאת מֵחַלוֹן אֲחוֹרִי.

מְחַפֶּשֶת חֲלָלִים פְּנוּיִים
בְּתוֹך שְבִילִים שְקוּפִים
בְּתוֹך שוּרוֹת שֶל חלִּין.
רק לֹא לִדְרֹך עַל הַקָוִּים.

בָּעֵרֶב, אוֹסֶפֶת תְּפִלּות,
שֶנּוֹתְרוּ בִּשְטָחִים מֵתִים,
חוֹבֶשֶת לָהֶן פְּצָעִים אַחֲרוֹנִים.

אֲנִי, מְדַגְמֶנֶת חַיִּים לֶאֱלֹהִים
וּמְזַמֶּנֶת אוֹתוֹ לְשִיחָה
בִּשְפָתַיִם חֲשוּקוֹת,
בִּדְלָתָיִם סְגוּרוֹת

אֱלֹהִים לֹא מָלֵא רַחֲמִים